בית המשפט השלום ברחובות: רשות המסים תשלם הוצאות משפט ליבואן שזכה בתביעת סיווג 

רקע

בסקירה זו נתאר את החלטת בית המשפט השלום ברחובות, שדנה בבקשה לחיובה של רשות המסים לשלם על הוצאות שנגרמו ליבואנית במהלך הליכי ההשגה לרשות המסים, טרם הגשת התביעה, ולאחר הגשת התביעה.  

עובדות המקרה וטענות הצדדים

יבואנית שעוסקת ביבוא, שיווק והתקנה של מערכות נהיגה, יבאה במסגרת פעילותה שני סוגים של מתקני הרמה לכיסא גלגלים מספקים שונים. לאחר תקופה ארוכה שבה יבאה היבואנית את המוצרים, כאשר סיווגם פטור ממכס, החליטה רשות המכס לשנות את סיווגם כך שיוטל תשלום מכס על המוצרים. במסגרת שינוי הסיווג, הוצאה ליבואנית הודעת חיוב רטרואקטיבית בסך 27,000 ש"ח בגין יבוא המוצרים 5 שנים בפטור, לפני החלטת שינוי הסיווג.

היבואנית פעלה לשינוי סיווגם של שני המוצרים כך ששניהם יהיו פטורים מתשלום מכס, אולם המכס החליט לקבל את טענותיה של היבואנית רק בנוגע לאחד המוצרים נושא הגרעון, ולגבי המוצר השני הגרעון עמד בעינו.

לאחר קיומן של פגישות רבות בין היבואנית לבין גורמים בכירים ברשות המכס, קיבלה היבואנית מענה שלילי בנימוק שפעולתו של המוצר השני דומה מהותית למוצרים החייבים בתשלום מכס. לאחר הגשת התביעה ערך המכס בחינה מחודשת למוצר השני וחזרה מעמדתה לפיה המוצר השני חייב במכס.

לטענת היבואנית, על רשות המסים לשלם על ההוצאות שנגרמו לה בגין הפגישות, הבקשות והפניות למכס בהליכים שלפני הגשת התביעה בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין. לטענתה, המחלוקת נמשכה תקופה ארוכה של 3 שנים במהלכן הוציאה היבואנית כספים רבים לשם הוכחת טענותיה, והעובדה שהמכס חזר מעמדתו מצביעה על כך שניתן היה לחסוך באותם ההליכים שגרמו לה להוצאות.

מנגד, לטענת רשות המכס, אין מקום לחייבה בהוצאות, שכן שטרם התקיים ולו דיון אחד בתביעה ומדובר בשלב מקדמי של התיק. לטענתה, היבואנית לא צירפה ראיות להוכחת טענותיה לגביי ההוצאות שנגרמו לה ואשר סכומם אינו מגיע לסך של 20,000 ש"ח. לפיכך, לטענת רשות המכס יש למחוק את התביעה ללא פסיקת הוצאות.

החלטת בית המשפט

בית המשפט חזר על הכלל לפיו בעל דין שזכה בתביעתו זכאי לפסיקת הוצאות ושכר טרחה לטובתו. במקביל לכלל זה, פסיקת ההוצאות ושכר טרחת עורך דין מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתחשב בנסיבות של התביעה ואופן ניהולה על ידי הצדדים.

בהתאם לכך בחן בית המשפט האם הנסיבות מצדיקות פסיקת הוצאות לטובת היבואנית. בית המשפט שקל את מכלול הנתונים בתביעה וקבע כי לאור העובדה שמדובר בתביעה סיווגית ולא בתביעה כספית רגילה ושכבר בכתב ההגנה ניאות המכס לשנות את הסיווג לפי עמדתה של היבואנית, ולאור משך זמן התנהלות המחלקות בין הצדדים לפני הגשת התביעה, יש הצדקה לפסיקת הוצאות לטובת היבואנית. בית המשפט העיר כי מצופה היה מרשות המסים לעשות כמיטב יכולתה לזירוז הטיפול בפניות היבואנית לשם שינוי הסיווג, שכן ברור כי הגשת התביעה זירזה את פתרון בעיית הסיווג.

בית המשפט חייב את המכס להחזיר ליבואנית את סכום הגרעון במלואו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן, בנסיבות אלו ולאור הסכמת המכס לשנות את הסיווג לפי עמדת היבואנית, בית המשפט קבע כי בהתחשב בהוצאות שנגרמו לתובעת בגין הפגישות, הבקשות והפניות למכס בהליכים שטרם הגשת התביעה, יש לחייב את המכס לשלם ליבואנית סכום של 4,000 ש"ח.

לגבי הוצאות שכר טרחת עורך דין, בית המשפט קבע כי בהתחשב בשכר הטרחה המינימלי המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), יש לפסוק הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח.

לסיכום, בית המשפט קיבל את עמדתה של היבואנית לפיה נגרמו לה הוצאות רבות טרם הגשת התביעה וזאת לשם ניסיון למצות את ההליכים מול רשות המכס, ופסק לטובתה כי על רשות המכס לשלם על ההוצאות של היבואנית לאורך כל תקופת המחלוקת.